דברי סיום ופרידה / מוקי צור
אני מבקש להודות לכם מקרב לב על הנכונות להיכנס לסבכים בהם שיתפתי אתכם, הן סבכים של חוקר, הן זיכרונות של
אני מבקש להודות לכם מקרב לב על הנכונות להיכנס לסבכים בהם שיתפתי אתכם, הן סבכים של חוקר, הן זיכרונות של
רשימת חלק מן הדברים בהם איני מאמין: שאלוהים ברא עולם בששה ימים; שנח בשביעי; שיצר אדם מן העפר; שחילץ מצלעו
לפני גיוסי לצבא המליצו לי מספר דברים שנועדו להקל עליי בצליחת השירות הצבאי. להמלצה “אל תתעצבני, הכל בצבא לוקח זמן”
מחוץ לבית מדרשינו, מול הנוף היפיפייה, בין הספה הכתומה לזולה, ממש לפני המטבח השורץ כל חי וצומח (וברובו נובל), שם
אחד הדברים המעניינים ביותר בציטוט של פרידריך הגל “לכל המהפכות הגדולות, הגלויות לעין, קדמה תמיד מהפכה שקטה וסמויה ברוח התקופה.
עם סיום זמן קיץ של מחזור ההילולים “כִי-תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל-עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת-פִּרְיוֹ שָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם
אין אדם לומד תורה אלא במקום שבו לבו חפץ. אין אדם לומד תורה. לא לומד לא תורה. אין-אדם לומד
אהיה אהיה אשר אהיה אוחילה לך אך אינני הסנה אני נאכלת תחת שמי תכלת והכסא הכבד נישא על גבי
כיסופין אֶל הָאֶחָד והיחיד אָדוֹן הכול כיסופין לְטוֹב אמיתי צייר לִי אְוֹתִיּוֹת שֶׁל תּוֹרָה תֵּן לִי מָקוֹם חזרה
צומת שמשון זה קל לכתוב. כי זה מה ששמעתי כי תכננתי כבר בראש זה היה נשמע טוב. ועכשיו? מה קשה.