עשבים שטים / מירב גנוז
הבל פי מתערבל מול פני הקרירים באפי ריח טל מליל אמש מעליי מרצדים זהרורי הדבורים ורגליי נסוכות בוץ ושמש לראשי
הבל פי מתערבל מול פני הקרירים באפי ריח טל מליל אמש מעליי מרצדים זהרורי הדבורים ורגליי נסוכות בוץ ושמש לראשי
מה יגיד עכביש בראותו רגל איש מתקדמת אליו? ‘אלהי האדיש, רחמים לא תקדיש ליצור נעלב?’ מה יחשוב בן אנוש בלבו
עמידת מוצא/ רכונה מעט אצבע על ההדק/ זיעה נוטפת על הלחי השיער הערמוני שובב/ העיניים מצטמצמות מול המטרה/ ניצבת דוממה
בימים הקרים של החורף, כשאני קצת עצובה ולבד, מבטי מטייל תכופות לכיוון הרצפה ואני מוצאת את עצמי תוהה: בשביל מה
אולי אסור להשוות, אבל בתוך חגיגות עצמאותנו לפני שבוע הפליגה מחשבתי אל המחוזות המעורפלים של קדמוניות היהודים ונתתי שוב
“שני דגים צעירים שוחים להם במים ופוגשים דג מבוגר ששוחה לעברם מהצד השני. כאשר הוא עובר על פניהם, מהנהן הדג
לא שוטרים של אלוהים – מה משמע? ; כבוד – היבט חיובי להיעדר השוטר כלפי שבו”שים ובתוך המדרשה, הביטוי ‘אף
“אמר שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד [שבכל הפעמים חשב שהנזיר שנטמא התחרט בשל כך על
היה דווקא די במקום בצורה לא אופיינית לי בכלל, זאת אומרת, לא צריך להגזים, כלום לא היה מקופל או
אֵין עִבְרִי שַר מִמְּרוֹמֵי תּוֹבַלְתִּית עֲמוּסָה יָדַעְתִּי מֵרֶגַע רִאשׁוֹן – זֶה שֶׁלִּי! שׁוּם סֶגֶן בֶּן סֶרֶן יִהְיֶה בְּדַרְכִּי רַק שְׁמוֹנִים וְאַחַת מִשְׁבְּצוֹת לְהַשְׁלִים *קִהְוַהְתִּי שָׁלוֹשׁ כַּפִּיוֹת שֶׁל טוּרְקִי. עָשִׂיתִי סוּדוֹקוּ שָׁלֵם לְבַדִּי! מִלֵּאתִי אוֹתוֹ שְׁתִי וָעֵרֶב סְפָרוֹת. לְמַעְלָה לְמָטָּה בְּכָל כְּבוֹדִי **קִנְגַּרְתִּי בְּעֵט טֵי”ֹת טוּרִים וְשׁוּרוֹת. מָצָאתִי עַצְמִי מְהַרְהֵר בַּמַּהוּת. יְצַרָנּוּ אֱלוֹהַּ אוֹ שֶׁמָּא אָלָ”מ? תַּהִיתִי כָּך עַד סוֹף הַיּוֹם – אֵיזוֹ שְׁטוּת! בְּוַודַּאי שֶׁאֲנִי הוּא הָאֵל הַמּוּשְׁלָם! לְמִי בָּעוֹלָם יֵשׁ תַּשׁ- חֵץ בִּשְׁלֵמוּת? וְאוּלַי לֹא הָיוּ מִסְפָּרִיִם מֵעוֹלָם? * קִהְוַהְתִּי – מהמילה قهوة –