שירה

כשלוש ליל קור וסהר וחובק ביד נשלחת מאבק חוכמה נשכחת והאות אליי פורחת—   בקול דפיקות קלות יחדור יורד לעבר

הרבה מאוד נסרטתי משיחים ירוק דהוי. התהדרתי בסימנים על הרגליים מעולם לא השאירו צלקות. נסוגתי מהנקב והרוג’ום חזרה אל השביל

יום אחד עמדתי בפני שאלה הרת גורל. אז אמרתי לה קוודם כל מזל טוב ושלא רואים עליה. ושאלתי אותה באיזה

בערב חשוון הגולן ורוד וכחול רוגש שיבולים העננים אומרים שירה לכל האתמולים שנאספו לאט לאט מתוך בלילו של המחר האדמה

בימים שאחרי לילות ירח מלא חלומות מתגשמים. כי חלומות בכלל מתרחשים בעולם שנמצא על הצד האפל של הירח. אבל בלילות

בְּרַח מִדַּעֲתְךָ הָרוֹפֶסֶת, אָדָם, מִיּוֹם שַׁבָּת זֶה וְעַד יוֹם שַׁבָּת הַבָּא. צֵא מֵהַחִדָּלוֹן וּמֵהַפַּחַד וְלֵךְ אֵצֶל הַגַּלִּים אֲשֶר יֹאמְרוּךָ מַה

רְעֲשִׁים קוֹטְעִים רֶצֶף קוֹטֵעַ רְעֲשִׁים. וּמַה יֵּשׁ בָּרֶצֶף הַזֶּה שֶׁהוּא כֹּל כַּךְ קוֹטֵעַ, תּוֹקֵעַ. תּוֹקֵע אֶת הַחַיִּים שֶׁבְּנוּיִם מִקְּטָעִים, תְּקוּעִים.

סוס שלוח רסן דוהר בעוז במשעולי החיים תמה- ראיתיו ביום אביב כחלום נמוג משכבר הימים ולפתע- כברק בשמי כחול החלו

* / נטע לוירר הקיץ הבוכה מלקוש בקש ממני לשמור סודותיו בתוך בצורת השלכת של ליבי הנעול והעניו מפני מחמאותיו

שעה אדני אל תפילתי שהיא תמיד תפילת עוברי דרכים יהו תחנוני לפניך קוצי קיץ אחרונים זקופי ראש מושחז אל מול