אלוהים ישמור, איך הייתי רוצה לשבת ולהתווכח איתך, ברכות.
על זוג חברים שהמלחמה הקרה הפרידה בניהם, על איש מפורק עד לאופוריה. או על האיש המארח את רוצחו. והרשימה עוד ארוכה. בערך כל צרפתי שקראת בתשוקה.
והיית אומר לי במבטא בלגי חלוש, מבטא שעולה ממנו התפעמות מהשפה, את המילים בצרפתית של הערות שוליים. המילים הללו היו מתנגנות משפתיך אל חלל האוויר המתמלא בניחוח זר.
היינו נוסעים לאנטוורפן, אז להמבורג ומשם לפריז
ערים שרחובותיהן גידלוך, שבסימטאותיהן הצרות והמוצללות בחורות היו מתפשטות ונפתחות לכבודך.
לפחות כך מספרים לי.
ואחרי שתי דקות קצרצרות, הייתי אומרת שרגליך כואבות והיינו נמשכים לתוך בית קפה קרוב.
מקום סטנדרטי ורגיל,כזה שכיסאותיו מופנים כלפי הרחוב. המלצר המתוקתק עם עיניו העייפות התקדם לעברנו.
והיית מזמין אספרסו בשבילך ושוקו בשבילי,כי רק אתה דובר את השפה. וכמו תמיד ההזמנה הסתיימה אבל השיחה נמשכה והתנגנה.
כי איש פשוט אתה, שלא מוצא את מקומו בין אנשי הבורגנות והמוסדות הגבוהים. זה מן הדברים היחידים שהעברת אלי בירושה, אפילו בחסרונך.
ובשלב כלשהו היית נותן לי ביד חמה ומלאת קמטים סכום כסף מוגזם. השטרות היו נוזלים מבין אצבעותיך ולפני שיעלמו הייתי חוטפת אותם, זורקת תודה קצרה והולכת בין חנויות מותגים כדי לבזבז הכל, בלי טיפת חרטה ובמבט מזלזל. ורק הפעם הזו, היינו יושבים כמעט כאחד, ומסתכלים על בחורים נאים, נשים חמורות סבר בחליפות אפורות ויונים שלעולם לא נגמרות. הייתי מבקשת ממך שתעזור לי לבטא במדוייק את המילים בצרפתית,
את המילים של הערות השוליים.
וכשהצלחתי לבטא את כולן הייתי מתעטפת בהן בצער בידיעה שהגיע זמנינו והולכת בלי להביט לאחור.
שכן, זה כל מה שנשאר מאיתנו אילו רק
חזרה אל: עלונטור, גליון כ”א
יפהפה. פשוט יפהפה.