הבל פי מתערבל מול פני הקרירים
באפי ריח טל מליל אמש
מעליי מרצדים זהרורי הדבורים
ורגליי נסוכות בוץ ושמש
לראשי שוזרת עלים ככותרת
בירוק שנמשך עד אין קץ
אבן רוויה בשנים מעוטרת
תהיה כס מלכות תחת עץ
כשפתאום לצידי
מקפץ לו הגדי
וברוח רוקד האזוב
והזמן שוב נשאר
מעבר להר —
לא אוכל
לא אוכל לעזוב.
חזרה אל: עלונטור – גליון כ”ו