סליחה
אפשר לעבור
אפשר שנייה לעבור יום אחד
ולא חייב שיהיה מיוחד, שיהיה נחמד וזהו
אני מתנצלת אבל בלי הפעמון שמהזכרון שלי עושה סיבובים במגרש
ומחריב לי את המפגש
ואתם זזים לאחד הצדדים במדרכה ואני דרוכה כבר לנחש
ימין או שמאל
אני מעזה כן אני מעזה לשאול אתכם
בוקר טוב?
הרגע הזה קרוב?
שנתרגש שנתנגש ונפסיק לשתוק ונחלוק מילים ולא רק כביש?
אתם תסתכלו במבט אדיש של
למה נדמה לך שאפשר?
שמותר להוריד את האוזניות ולשמוע הליכה?
מה גורם לך להיות כל כך בטוחה
שיש משהו בנינו?
אבל בנינו
יש משהו
יש את בית המאפה שגם אתם משתגעים מהריח
יש את הזמן הזה הבורח בדיוק כשלא רוצים לאחר
יש את האהבה שחלפה מבלי לספר
יש את המילים שנרצה להאריך ולא לקצר
להתעורר להתגבר על עוד שנה שלא קרה בה כלום
שנקום לעוד אלול שעלול להרוג אותנו בלי משים
שהפעם נזכור להסתכל על הפנסים
ולראות אור
ופריחה שלא סתם מתחרזת עם סליחה
ואני מוכרחה להגיד
סליחה שכל השנה כמעט דרסתי כמעט מאסתי בלאהוב בלרעוב בלחשוב
עליכם הולכים בכיוון הנגדי
שיוותי אתכם לנגדי תמיד
מתפללת שאולי בעתיד
אם אנצח את הפחד הלוואי ונלך יחד.
חזרה אל: עלונטור – גליון כ”ט