בְּרַח מִדַּעֲתְךָ הָרוֹפֶסֶת, אָדָם,
מִיּוֹם שַׁבָּת זֶה וְעַד יוֹם שַׁבָּת הַבָּא.
צֵא מֵהַחִדָּלוֹן וּמֵהַפַּחַד וְלֵךְ אֵצֶל הַגַּלִּים
אֲשֶר יֹאמְרוּךָ מַה לֹּא תַּעֲשֶה.
לֵךְ, שׁוֹטֵט בַּשְּׁוָקִים שֵנִי וַחֲמִישִׁי
הֱיֶה כְּאַחַד הָאֲהָהּ, עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל.
נוּס מֵעַצְמְךָ בַּחֲשָשְׁךָ כִּי רַב
מִפְּנֵי הַנִּסְתָּרוֹת לַיְהֹוָ-ה אֱלֹהֶיךָ עַד שָׁבוּעַ הַבָּא
בְּיוֹם שֵנִי בְּשָׁעָה שֵׁשׁ.
אֲחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אַל תְּבַקֵּשׁ אֶת אֲשֶר עַָתִיד לָהֱיוֹת
שֶׁלֹּא לְךָ נוֹעֲדוּ חֶזְיוֹנוֹת.
הַבֵּט בְּאֶצְבְּעוֹתֶיךָ הַדַּקּוֹת
וּבַנִמִּים הַזּוֹרְמִים בְּךָ מִיּוֹם תּוֹלָדוֹת
וְדַע אֶת עַצְמְךָ,
שֶׁלֹּא נוֹעַדְתַּ לְהִיכּוֹן
מִיּוֹם זֶה וְעַד לְיוֹם אַחֲרוֹן.
אֶת הָעֲתִידוֹת לֹא תָּחוּשׁ
עַד שֶׁהֵן תַּכֵּנָה בְּךָ
בְּמַלְמַד הַבָּקָר
וְתַּזִּיל דִּמְעָה
מֵהַכְּאֵב הַבִּלְתִּי,
צָפוּי.