“למה התרנגולת חצתה את הכביש?”
“כי היא רצתה להגיע לצד השני?” עניתי.
“חכמולוג” הוא ממלמל ומוריד לי סתירה.
בחדר חקירות אפלולי ומסוייד חלקית מתנדנדת מנורה, יש חוקר שמתחיל לאבד את הסבלנות ואותי. אני מנסה להבין למה התרנגולת חצתה את הכביש.
שלוש שעות לפני כן תרנגולת חצתה את הכביש. אולי תרנגולות עושות רושם של חיות זריזות, אבל הן לא. התרנגולת נדרסה. אני נהגתי, ועכשיו אני בחדר חקירות, קשור לכיסא, ומנסה להבין למה התרנגולת חצה את הכביש. נסעתי מהר, נסעתי מהר מדי. אסור לאחר – צריך להקדים בחצי שעה כדי להפקיד פלאפון, ולהוסיף עוד חצי שעה כדי לעבור על החומר, ולבוא לפני כדי להספיק קפה אחרון; אסור לאחר. שלוש שעות של לימוד בבוקר. שש שעות שינה. העיניים נעצמות על ההגה. התרנגולת חוצה את הכביש. התרנגולת חוצה את הכביש? למה לעזאזל התרנגולת חצתה את הכביש?!
בשמונה מצלצל שעון מעורר. הוא קם, מתקלח, שותה קפה מעורב בדמעות של ילדים. או אולי סתם קפה. מצחצח שיניים, ונוסע לעבודה. נוסע לאט, צריך להיזהר – תרנגולות חוצות את הכביש. בכניסה לחדר חקירות אפלולי הוא מאחל בוקר טוב לשומר. בכל זאת, הוא נמצא פה כל יום. הוא נכנס לחדר, שליו אל מול סערת הרגשות שלי. זעם, תקווה, פחד. שלהבת רגש אל מול הרוגע שלו, כמו עץ ברוש דומם.
“למה התרנגולת חצתה את הכביש?” הוא שואל.
אני מריץ תשובות בראש. שקול הכוחות שווה למכפלת המסה בתאוצה. קשרי ואן דר ולס הם קשרי בין מולקולריים. למה התרנגולת חצתה את הכביש? הכתיבה של עגנון מתאפיינת בשיבוצים וארמזים. הנורמאל למישור הוא המכפלה הווקטורית של וקטורי הכיוון שלו. למה התרנגולת חצתה את הכביש?
“יאללה, גיבור ישראל, תענה וכולנו נוכל ללכת הביתה”. אני חייב להגיע הביתה, יש מחר מתכונת. גם הוא חייב להגיע הביתה, יש היום בערב שידור חי בערוץ הכנסת. “רק תגיד לי למה התרנגולת חצתה את הכביש והכל יהיה בסדר”.
שברירים של חומר עוברים לי בראש. אולי אם אני אצליח להתרכז, אבל יש כמה ילדים שצועקים ברקע. והזבוב שמזמזם. איך קראו לתרנגולת? מה היה הרקע שלה? מי ילד אותה? מי יבכה על מותה? כמה ביצים הטילה? כמה ביצים עוד תטיל? כמה טרגדיות תתרחשנה כשיקחו את הביצים מעייני התרנגולת האוהבות ויעשו מהן חביתה? למה אף פעם לא נותנים את כל הנתונים? למה התרנגולת חצתה את הכביש?
“נמאס לי” אני מכריז. “די. אני רוצה ללכת”.
“אתה לא הולך עד שאתה מסביר למה התרנגולת חצתה את הכביש” הוא עונה.
אם רק הייתי משנן עוד מילה. אם הייתי מגיע לעוד שיעור. אם הייתי פונה בפנייה השניה, לפני התרנגולת. אבל טנדר צבאי חסם לי את הדרך. שלושה פקידות יושבות וטוות סוודר בטנדר צבאי, וכבש נוהג. אני מנסה לעקוף את הטנדר, מאותת לו, אבל הטנדר ממשיך לחסום אותי. “פנה ימינה” אומר הפקידה השמאלית לכבש. “פנה שמאלה” אומרת הפקידה הימנית. “תעשה פרסה” אומרת הפקידה האמצעית. הכבש נוסע ישר. הטנדר לא מפנה לי דרך. הפקידות הטוות מסרבות להיטיב איתי. התרנגולת חוצה את הכביש. “למה התרנגולת חצתה את הכביש?” צועקת אחת הפקידות מהטנדר. “מה?” אני עונה בצעקה שנקטעת, כי בדיוק דרסתי תרנגולת.
“התרנגולת חצתה את הכביש כדי לדעת מה יש בצד השני. לתרנגולת נמאס מהצד בזה של הכביש. התרנגולת ראתה כל אבן. שרי חינוך קמו ונפלו, והתרנגולת נשארה. התרנגולת סבלה את הגחמות של כל כלי מנהלי שהיה מעליה כבר נצח, ונמאס לה. בגלל זה התרנגולת חצתה את הכביש” אני עונה.
לא נורא, תמיד יש מועד ב’.