על תרבות השנ״צים / סתיו פרז

“כל השונצ הלכות בכל יום, מובטח לו שהוא בן העולם הבא”.
“שנ”צ הוא בזבוז זמן”, “רק ביינישים ופנסיונרים ישנים שנ”צ”, “לישון אפשר בקבר” – האם שמעתם טענות מופרכות כגון אלה לאחרונה?
זה 5 חודשים שתלאות העולם הזה כופים על גופנו בעיה עתיקת יומין – העייפות, הנגרמת כידוע ממחסור בשעות שינה. רבים מאתנו מצאו עצמם משתמשים בפתרון המוכר – שנ”צ.
תחילה נגדיר את המושג שנ”צ: בעבר התייחס המושג לפשוטו – שנת צהריים, אך כיום משמש לשינה בכל שעות היממה ובלבד שלא תהיינה חלק משעות השינה הנורמטיביות בלילה.
לטענתי, הבעיה טמונה במונח “לילה” (מונח מתעתע לכל הדעות) – מונח שהושרש בשפתנו אך מהווה פיקציה ותו לא. שהרי מהו לילה אם לא יום חשוך בלבד?
אין ספק שההפרדה הדיכוטומית בין יום ללילה אינה רלוונטית עוד בימינו אנו. היא חלוקה בינארית, פרימיטיבית ומדכאת שממשטרת את יומנו ללא אבחנה.
עלינו לקום ולעשות מעשה – מעתה תיקרא כל שינה באשר היא שינה – שנ”צ.
שנ”צים יהפכו במהרה להזדמנות נהדרת לרגעי רעננות קצרים. אין כמו פורמט הפרדת הרשויות (המוכר לנו זה מכבר ממודלים מוצלחים נוספים) על מנת לייעל ולהעצים את השינה. נוכל להתרגל לישון יותר, ובו בזמן לישון פחות.
מחקרים שמעולם לא בוצעו מוכיחים כי אנשים שישנו שנ”צ ערניים יותר, חולמים חלומות ערבים יותר ומסוגלים יותר ללמידה ממושכת. 100% מתוך המשתתפים בסקר שנערך במדרשה אימתו את התוצאות. (תודה לעילי, היחיד שהסכים להשתתף בסקר).
החיסרון היחיד שבשנ”צ הוא המחויבות הבלתי סבירה למיטה. כל הכרוך בשנ”צ נעשה מפרך והדרישה שבשנ”צ הופכת קשה מנשוא. השעון המעורר הופך לאובייקט מלחיץ שמאיים בקירוב הקץ. ההליכה עד לחדר (שלבנות קרווילה 1 גובלת בפעילות ספורטיבית רחמנא ליצלן), הפרידה סוחטת הדמעות מבית המדרש שצורבת בכל יום מחדש, ושאר מרעין בישין הכרוכים בפרוצדורה זו.
אבקש להציע קונספט חדש ומהפכני על מנת להתגבר על חיסרון זה- חדר מתים.
לכל ישיבה ומדרשה שמכבדות את עצמן קיים חדר המוקדש כולו לביטול תורה, לפליטי פילוסופיה טרודי מחשבות ואכולי ייסורים קיומיים.
רק כך נוכל להנות מיממתנו הרציפה ולנצל את לכידותה.
שינה מלשון לשנות. קראו איתי לחדר שכל כולו שנ”צ!
ביחד, נוכל לשנוצ, ביחד