מגרד בזקנו הקזחי
משורר בבטני מרכבה.
סיגריה טבעת תשלח, היא
רוטנת עשן וכבה.
לימונית ולואיזה לו שרו,
ידידות משכיחות העמל,
האמן היושב במדבר הוא
וידו מחוללת חשמל.
הקנה לא קנה-סוף, ואיננו
אוחז כלנית באדום.
אך יום זה הוא יומו! ועודנו
אחד בין שבעה עשר יום
מפסיק ממשנתו ואומר / יהונתן בן ששון
השארת תגובה