אני אינני איש, אני רק מספר.
מולי יש אפר של אנשים שנשרפו זה לא מכבר.
רק אתמול שמעתי את אחיי, משחקים וצוחקים, היום יש רק זיכרונות שלהם צווחים ובוכים.
אם למישהו בעולם היה אכפת מאיתנו זה לא היה קורה.
המפקד הורה על חבריי לעמוד אל מול קיר, אני עוד זוכר איך ראיתי את המקלע יורה.
אני עוד זוכר איך ברחתי מהם, ליערות, לקור, בידי הנשק ובעיני הנקמה.
אני זוכר את שאר ידידיי, נפגשנו והבטחנו לעצמנו שנלחם עד בלי די.
והיום, בעודי יושב ושותה את ספל הקפה שלי,
נשארו רק זיכרונות רחוקים ועצובים של חברים נופלים, של אחים נצרבים ושל אנשים נשרפים