תנו רבנן: מעשה ברבי משה בן מימון שהיה מהלך בדרך.
אמר: אפיץ תורתי בקרב הבריות. פגע באיילה אמר לה: צעדייך מהירים מדי, האטי עד שייעשה קצב הליכתך כשל שאר החיות. פגע בחילזון אמר לו: תנועתך איטית מדי, התקדם מהר עד שייעשה קצב תנועתך כשל שאר החיות.
פגע בדג אמר לו: פצה פיך. דבר בלי הרף עד אשר כמות מילותייך תהיה כשל שאר החיות. פגע בתרנגולת אמר לה: חדלי מלקרקר. שמרי על דממה וחזרי לדבר עד אשר כמות מילותייך תהיה כשל שאר החיות. האריה פסק מלשאוג ולא היה עוד ראש לבעלי החיים, החמור החל נוקט בדרכי תחכום ועורמה, והיה משליך מעל גבו את רוכביו – שלא הצליחו להגיע ליעדם, והגמל חדל מלשתות מים עד אשר נכחד מינו מן העולם. יצתה בת קול מן השמיים ואמרה: רבי! להחריב עולמי יצאת?! אמרי: אין העולם מתקיים אלא על ידי ייחודיותן של בריותיו.
חזרה אל: עלונטור, גילין כ”א