“החכם אינו מלומד, המלומד אינו חכם” (הטאו של פו)
“טאו” בסינית – “דרך”.
לפי הטאו, לכל דבר יש את הקצב שלו. קצב של אבן שונה מקצב של פרח. קצב של ורד אדום שונה מקצב של ורד אדום אחר.
לכל דבר יש את היתרונות והחסרונות שלו. הדג יודע לא לנסות לטפס על העץ וטום החתול יודע שהוא לא יכול להיכנס לחור בקיר של ג’רי העכבר. נשווה את החסרונות האישיים שלנו למכשולים בדרך. ברגע שאנו מודעים אליהם, אנחנו יכולים לנווט ביניהם ולהתקדם בדרך שלנו בצורה שוטפת ולשמור על רעננות הנפש.
הטעות שלנו כבני אדם, היא החשיבה שאנו שווים ויכולים לכול. קיימת בנו תכונת השוואה. בינינו לבין העולם, בינינו לבין האחר.
החסרונות שהטאו מדבר עליהם הם לא תיקרת זכוכית, משברים פסיכולוגים או דיכוי מכל תחום שהוא. אלו הם חסרונות כמו שהאדם לא יכול לעוף ושאני לא יכול להיות פיסיקאי. תמיד רציתי להאמין שאני יכול הכול. גם אם אני אלמד פיסיקה ואצליח בכל המבחנים ואפילו אהיה פיסיקאי לפרנסתי… ליבי לא יהיה במקום ולא אשמור על ההרמונה הקיימת בתוכי.
אין נושא למידה ראוי ולא ראוי. בדרך כלל המקומות שהגענו אליהם והספרים שפתחנו, משכו אותנו אליהם בצורה כלשהי. אם לבנו לא בתחום האמנות, לא נשים לב בכלל לתערוכות אמנות ולא נחשוב על להתחיל לצייר או לפסל.
הקונפליקט מתחיל ברגע שאנו נפגשים בתחום שלא “קשור” אלינו ונאלצים להתמודד איתו. לדוגמא: אני ופוליטיקה. אין לי עניין בפוליטיקה, אני לא קורא מאמרים ולא שם לב בכלל לחדשות ולדיונים שיש מסביבי. כאשר מישהו מתחיל איתי שיחה על פוליטיקה ושואל שאלות ומספר ומנמק ומסביר את עצמו, בדרך כלל הוא נשמע הגיוני. זה מסתבך כשגם לה יש דעה שנשמעת הגיונית וגם לסבא יש הסברים הגיוניים וגם לימין וגם לשמאל וגם לאמא ואבא, למרות שכולם חושבים אחרת לגמרי. במצבים כאלה קיימת חוסר הרמוניה ופילוג פנימי. עם כל זה, עדיין יותר חשוב זרימה בין אישית ולא מכשולים של דעות שונות. אין צורך וזה אפילו מסוכן לגבש דעה בנושאים שלא נוגעים לליבנו.
גם אם אנחנו עוסקים ולומדים את התחום שעושה לנו הכי טוב, עדיין הכול במידה. לכולנו כמה וכמה תחומי עניין שונים ולא כולם חזקים באותה מידה. לדוגמא: ילד שהחלום שלו להיות רקדן וזה מה שעושה לו הכי טוב, הוא יתאמן שש שעות ביום. התפוקה תהיה עצומה והוא מתחזק מיום ליום. זה לא אומר שזה יהיה לו בריא. יכולת הריכוז שלו חלשה ולכן רק שלוש שעות מתוך השש הן באמת אפקטיביות. המטרה היא לשמור על רעננות למשך כל הדרך. להיות ראש בקיר זה להיות אידיוט.
לימוד זה לא שינון. לימוד זו התקדמות והמבחן הוא המימוש.
דור ה-Y (ילידי 1980-1995 לערך) הוא דוגמא יפה לכישלון. זהו דור שחונך על ערכים זהים של הטאו אך מומש בצורה שונה לחלוטין. בני דור ה-Y אכן רוצים לעסוק בתחומים שמתאימים להם אישית ומתוך השראה ליצירה, אך כיום עם הגיעם לגיל 30 הם סובלים ממשבר.תכונת ההשוואה שקיימת בתוכם פורחת ומוציאה אותם מאיזון. זה תומך בתחרותיות. ותחרות היא לא שם המשחק.
“אין האדם למד אלא במקום שבו ליבו חפץ” (בבלי, עבודה זרה י”ט א’)
הקריאה וההבנה קיימת בכל מקום. הפנמה וקידום קיים רק איפה שהלב נמצא. אי אפשר לעבוד על הלב.
לכל נושא למידה, תדר אנרגטי לו – לכל אדם תדר אנרגטי לו.
השלב הראשון הוא להביט קדימה. יכול להיות שפתאום תצוץ לנו איזו תמונה דמיונית שלנו כאנשים גדולים יותר, בוגרים יותר ומנוסים יותר. כל אחד בתחום שלו. זהו מקום שצריך להביע אליו. לפני שמתחילים ללכת, אנחנו מהר מאוד יכולים להרגיש מה מושך אותנו, מתי? אם לא עכשיו, אולי אחר כך או בכלל לא… זה גם יכול להיות הפוך. כולנו מאוד דינאמיים. יכול להיות שמה שעשה לנו את זה פעם, כבר לא עושה לנו את זה היום.
לכל נושא למידה, תדר אנרגטי לו – לכל אדם תדר אנרגטי לו.
“מה שיכול להילקח ממנו, לא שווה שמירה. מה שלא יכול להילקח ממנו, מדוע לנו לשמור עליו? אנחנו לא יכולים לאבד את האוצר האמיתי שלנו.” (אושו, קלף טרות “טרסט”).
כל אחד צריך למצוא את הקצב האישי שלו, זה יהיה לכם הרבה יותר קל ממה שאתם חושבים.
הנחייה ועריכה: שחר פישר