* (אהיה) / מירב גנוז
אהיה אהיה אשר אהיה אוחילה לך אך אינני הסנה אני נאכלת תחת שמי תכלת והכסא הכבד נישא על גבי
אהיה אהיה אשר אהיה אוחילה לך אך אינני הסנה אני נאכלת תחת שמי תכלת והכסא הכבד נישא על גבי
כיסופין אֶל הָאֶחָד והיחיד אָדוֹן הכול כיסופין לְטוֹב אמיתי צייר לִי אְוֹתִיּוֹת שֶׁל תּוֹרָה תֵּן לִי מָקוֹם חזרה
צומת שמשון זה קל לכתוב. כי זה מה ששמעתי כי תכננתי כבר בראש זה היה נשמע טוב. ועכשיו? מה קשה.
אתמול באחת בלילה נמאס לי לחיות. לאחר שקילה קצרה של מצבי החדש פניתי לארון התרופות הקטן במקלחת ולא מצאתי משהו
בין שפתותיו המתוקות ואפו הפצפון היה שביל קשיח של נזלת. על ראשו כיפה שקוטרה גדולה ממנו ופאות שמבצבצות מבעד לאזניו.
א. אם המדרש הוא באמת, כפי שאני סבור, הפכהּ של הפרפראזה, הרי אופיה של זו מצביע על אופיו של זה.
לא פשוט להיות משוררה הלאומי של אומה מסוכסכת. ביאליק, בן דור התחייה שחי את המתח המתמיד בין עולם בית המדרש
אמנם אין אני בעל ותק רב שנים בתחום הפיקוד, ויתר על כן, לא שימשתי מעודי בתפקיד של יותר ממפקד זוטר.
מנהג ומדרש את ליל שבועות עוברים רבים ללא שינה, מי בלימוד אל תוך הלילה ומי במרתון שיעורים עד שעות הלילה
תוכן עניינים ’תיקון הלימוד‘ על תיקון ולימוד בליל שבועות / הרב שגיא כהן מחשבות על פיקוד ועל דמות המפקד בעקבות