אבל שישאר ביננו \ מירב גנוז
יום אחד אקום בבוקר ואלבש בגדים בכל הצבעים אדום, טורקיז בשביל האקשן סגול, צהוב בגוונים משגעים אשכח חזייה כמו
יום אחד אקום בבוקר ואלבש בגדים בכל הצבעים אדום, טורקיז בשביל האקשן סגול, צהוב בגוונים משגעים אשכח חזייה כמו
היא ישֵנה עמוק, בלי חלומות. לפני שנתיים נרדמה, מאז לא קמה עוד. ולמה לה? פטורה
כ”ה בכסלו הוא היום הקצר ביותר בשנה מבחינת שעות האור שבו. דבר זה עומד בניגוד מעניין לרעיון לפיו חנוכה הוא
כמו אוויר אשר כולא אותו בלון הוא מתנועע בטירוף מתרוצץ הלוך ושוב מחפש יציאה כמו בלון מלא אוויר מרחף
אתחיל מהשיעור האחרון. דיברנו על פרויד. על רמיסת ההומניזם, התת מודע כחייל מרכזי במשחק החתירה לאמת, ועל ההשלכות של אותן
ג מאי חנוכה? דתנו רבנן: ד בכ“ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים
תנו רבנן: מעשה ברבי משה בן מימון שהיה מהלך בדרך. אמר: אפיץ תורתי בקרב הבריות. פגע באיילה אמר לה: צעדייך
והמתים מונחים לפנינו. הנה הם, אין לאן לברוח. גם אם נעצום עיניים קול דמיהם זועקים מן האדמה. קם לו בן
בראשית היה אחד. ללא התחלה וללא סוף, ללא חלוקה וללא גבולות והכל היה מלא בהכל. אז היה המפץ ומה שהיה
לאחרונה נפלה בחלקי הזכות לשבת בשיחות עם מח”טים, בתור קצה חוטם. לכל שיחה, אשר מרתקת את ערנותי יותר מקודמתה, תפארת