על הרצוא ושוב במחשבה היהודית: פרשנות מחודשת / דרור לסלוי
”ואם רץ לבך שוב למקום”[1] הכל מבקשים את החידוש. חיי היומיום, השגרה והעמל בעולם המודרני מביאים אנשים לידי חיפוש מחודש
”ואם רץ לבך שוב למקום”[1] הכל מבקשים את החידוש. חיי היומיום, השגרה והעמל בעולם המודרני מביאים אנשים לידי חיפוש מחודש
בס”ד בית מדרש אינו רק מקום טכני בו לומדים. בית מדרש הוא דרך חיים והוא אף המקום בו אנו מייצרים
רְצוֹנִי לוֹמָר זֶהוּ זֶה. הַדָּבָר הַזֶּה הַמִּדְבַּר הַזֶּה הַמִּדְבַּר שֶׁל הַמִּדְבַּר הַזֶּה. רְצוֹנִי לוֹמָר, שְׁתִיקָה, שְׁרִיקַת רוּחַ אֱלֹהִים
הבעיה שלי עם הקפיטליזם, היא לא בעיה בצורת הפעולה של המערכת. זאת אומרת: כשאני מנסה לענות לשאלה איך קפיטליזם פועל,
בתוליו של המדבר נקרעו פעם נוספת על ידי בן אנוש. הוא נע במהירות, מבטו קבור בחול, הבעות תסכול ונחישות מתחלפות
“מה שאתה חייב להבין הוא שהמוח והנפש של התלמידים שלך, כמו גם שלך, הם פויקה“, אומר לי חבר רב עצה
כשבאים לחסות בצל זהותנו, תחת כנפי השכינה שלנו, בבית הכנסת של השכונה שלנו, לטבול במקווה הלאומי שלנו, לזאת ייקרא גיור.
וכל זה גורם לי לתהות כשהן שרות ביחד- זו מקהלה? וסך הצלילים- הם מנגינה? אני תוהה באוסף הצלילים הצורות המילים
כמיהה, כיסופים, געגוע, ערגה התרפקות — דקויות השפה העברית מגלות לנו כי לתחושה העדינה והחמקמקה הזו יש אינספור מנעדים ובה
בחלומי שוב חלמתי אותך מנגנת בגיטרה קטנה אולי מנדולינה ואנחנו הולכות יחד לבית מבעית ברגילותו ויושבים בו שני ילדים בכל