שירים

כולנו נואשים כולנו אנשים בסופו של דבר כך אומר החבר המוזר   גם ליפים יש אהבות עם בעיות לדיסלקט קשה

האושר מגיע בגלים כמו הבדידות כמו הכאב   האושר מגיע בגלים שוטף את הרגליים ועוזב   האושר מגיע בגלים אז

מכולת פלורסנט, הכל היה יכול להיות בסדר אלמלא התקרות הגבוהות כשיוצאים יש שלט ממול שכתוב עליו ״איש מצליח״ אולי זה בית כנסת. כשנסעתי לא שיניתי את הזמן בשעון, עכשיו הבית הוא הלוך-חזור העתק של תנועה מעגלית.

עוד תמשיך היונה להיצבע אדום. עוד תמשיך אדמתנו לבעור. עקובת דמים היא ארצנו. מלא תלאות הוא עברנו. שלום ושלווה אמיתית

אנחנו כותבים על אהבה על נייר טואלט נייר קבלות או מחברת על שולחן על רצפה על יסודות על אדמה על

די היו לי תחנונים אל הנסוגים מגשת, נואשתי מלרדוף אחר זהב בקצה הקשת ותפילתי דבר מזמן איננה מבקשת, היא נדחקה

שבוש בא והולך ואנחנו נשארנו נותרנו והמקריות שבגורלו מערערת את שלוות הבלי היום יום המהפנטת אותנו, הכובשת את פסגת הררי

טִפּוֹת צֶבַע ניתכות מֵעֵינֵי. מַסֵּכוֹת מַבְרִיקוֹת מְרַצְּדוֹת בַּסַּסְגּוֹנִיּוֹת לְנֶגְדִּי מִתְקָרְבוֹת וְנוֹגְעוֹת. שָׁרוֹת וְנֶעֱלָמוֹת. תפאורת הַנֶּשֶׁף מְרוֹקֶנֶת אֶת הַנֶּפֶשׁ. שְׁבִיל נִסְרֹג

חלום זה חלמתי ובו ביתי צר והעיר זרה, אדם הולך בדרך ומחפש סיבה לרוע הקיים בעולם. דרך זו- צמתים רבים

אָנֹכִי הַהֵד, בּוֹדֵד בְּמוֹרַד הַמְּעָרָה. לֹעָהּ עוֹטֵה קִיסוֹס כִּנְטִיפוֹת, מַאֲפֵלָתָהּ תַּרְעִיד חִיל וְאֵימָה. גַּם כִּי אֵלֵך בְּלַפִּיד וּבְתִקְוָה לְגַלּוֹת הָאוֹצָרוֹת