עלונטור

  עוד מעט יגמר לי האוויר עוד מעט אצטרך לעזוב וזה מקשה עליי להיות. אם עוד מעט ניפרד מוטב מיד

  אני מביט במילים, בפסיקים, במקפים… גם לו הייתי מצליח להבינן בנפרד כיצד אחבר? וכי החוקים כה תמוהים וסבוכים לי…

  כרגיל מאוחר/ האורות עוד דולקים בקרוב יכובו והלילה יצנח כשמיכה קרירה על פני היום הנגמר ושוב לא אראה את

הסוף מלווה אותי כמו ענן אפור בשמי תכלת. “לא יבוא הגשם” אני לוחשת בעקשנות בעודי דוחסת את הענן למגירה המאובקת

  כמה מאמצים בלרצות לדבר על זה ככה ולדבר על לא זה לא ככה,אבל ממש לא ככה, זה קצת כואב

אני מבקש להודות לכם מקרב לב על הנכונות להיכנס לסבכים בהם שיתפתי אתכם, הן סבכים של חוקר, הן זיכרונות של

רשימת חלק מן הדברים בהם איני מאמין: שאלוהים ברא עולם בששה ימים; שנח בשביעי; שיצר אדם מן העפר; שחילץ מצלעו

לפני גיוסי לצבא המליצו לי מספר דברים שנועדו להקל עליי בצליחת השירות הצבאי. להמלצה “אל תתעצבני, הכל בצבא לוקח זמן”

מחוץ לבית מדרשינו, מול הנוף היפיפייה, בין הספה הכתומה לזולה, ממש לפני המטבח השורץ כל חי וצומח (וברובו נובל), שם

אחד הדברים המעניינים ביותר בציטוט של פרידריך הגל “לכל המהפכות הגדולות, הגלויות לעין, קדמה תמיד מהפכה שקטה וסמויה ברוח התקופה.