עלונטור

כמו אוויר אשר כולא אותו בלון הוא מתנועע בטירוף מתרוצץ הלוך ושוב מחפש יציאה   כמו בלון מלא אוויר מרחף

אתחיל מהשיעור האחרון. דיברנו על פרויד. על רמיסת ההומניזם, התת מודע כחייל מרכזי במשחק החתירה לאמת, ועל ההשלכות של אותן

ג מאי חנוכה? דתנו רבנן: ד בכ“ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים

תנו רבנן: מעשה ברבי משה בן מימון שהיה מהלך בדרך. אמר: אפיץ תורתי בקרב הבריות. פגע באיילה אמר לה: צעדייך

והמתים מונחים לפנינו. הנה הם, אין לאן לברוח. גם אם נעצום עיניים קול דמיהם זועקים מן האדמה. קם לו בן

בראשית היה אחד. ללא התחלה וללא סוף, ללא חלוקה וללא גבולות והכל היה מלא בהכל. אז היה המפץ ומה שהיה

לאחרונה נפלה בחלקי הזכות לשבת בשיחות עם מח”טים, בתור קצה חוטם. לכל שיחה, אשר מרתקת את ערנותי יותר מקודמתה, תפארת

שלום, ליאל בן דוד מדווח. כפי שאתם ככל הנראה זוכרים, בשבוע האחרון התחלתי לקחת חלק בפעילות העוינת בראש ההר המקולל.

סביר להניח שכולנו מזהים את שתי המלים הראשונות בכותרת, ומקשרים אותן להתרחשויות האחרונות בפריז. השאלה היא  כמה יזהו את המילה

לפני כשנתיים, במקום שבו מוקם היום הקמפוס הנפלא והמטופח של המדרשה היה הרבה מאוד כלום. לפני כשנתיים, עלונטור היה שם