מירב גנוז

ראיון עם סימה שטרנברג, תושבת נטור ואמא מאמצת לשני תלמידי מדרשה אני אשמח לשמוע באופן כללי כמה שנים אתם בישוב,

כמה קל לי לברוח מפתחי תהומות תמיד העדפתי את הנסיקה לשחקים אני לא נותנת לעצמי להשתחרר בַכאוס לפרוץ את השער

  אהיה אהיה אשר אהיה אוחילה לך אך אינני הסנה אני נאכלת תחת שמי תכלת והכסא הכבד נישא על גבי

הבל פי מתערבל מול פני הקרירים באפי ריח טל מליל אמש מעליי מרצדים זהרורי הדבורים ורגליי נסוכות בוץ ושמש לראשי

  כְּשֶׁתַּרְעִים עלי שתיקה שְׁבִילֵינוּ יְגַלּוּ כְּאֵבָם אצעק מצוקה שעתיים תִּזָּהֵר בפליאתם   כשתראה אותי בשקיקה בִּשְׁבִילֵנוּ אגיל כבִלְעָם אצחק מצוק

  יום אחד אקום בבוקר ואלבש בגדים בכל הצבעים אדום, טורקיז בשביל האקשן סגול, צהוב בגוונים משגעים אשכח חזייה כמו